אם אתם פעילים בזירה העסקית או מתעדכנים במדיה הכלכלית בישראל ובעולם בשנים האחרונות, אחד המונחים שבטח נתקלתם בהם הכי הרבה הוא רגולציה. עבור בעלי עסקים ומנהלים, הרגולציה יכולה להיות לעיתים מתסכלת והיא עשויה מבחינתם לפגוע בפעילות עסקית ולהאט מהלכים. עבור הצרכנים והמשק הכלכלי כולו, רגולציה מיועדת להגן על עקרונות בסיסיים של כלכלת שוק חופשית (או מתוכננת, תלוי במדינה) ועל תחרות הוגנת והתנהלות נכונה של המשק הכלכלי – כאשר במידה רבה, שני הצדדים צודקים. רגולציה היא תחום דינמי ומתפתח ובשנים האחרונות נושאים רגולטוריים שונים נמצאים הרבה בסדר היום הכלכלי/צרכני/פוליטי בישראל וברחבי העולם. 

אך האם תומכי או מתנגדי הרגולציה מבינים לעומק ובמלוא מובן המילה מהי אותה רגולציה? מה המשמעויות שלה ולמה היא נועדה? ננסה להסביר את המונח והתחום באופן כללי ולהיכנס לעומקם של דברים בהקשר הרלוונטי למשק הישראלי.

הגדרת הרגולציה

רגולציה נקראת בעברית אסדרה, אך נדיר מאוד לראות שימוש במונח עברי זה. המונח מגיע מאנגלית כמובן, כאשר תרגום מילולי של המילה Regulation יהיה תקנות או אכן אסדרה. ההגדרה של רגולציה היא מכלול הפעולות שמדינה, באמצעות רגולטור מוגדר, קובעת ומיישמת כדי להסדיר פעילויות שונות וקווי מדיניות שונים. רגולציה נקבעת, מוגדרת ומיושמת דרך חוקים, תקנות, צווים רשמיים והוראות של הגוף הרגולטורי הרלוונטי לכל תחום פעילות, סוג פעילות או קטגוריות אחרות. 

הרגולציה קיימת ונוגעת למגוון אדיר של תחומים במשק של מדינה, בעיקר להיבטים כלכליים וצרכניים אך לא רק וגם לתחומי חיים שונים. במהותה, רגולציה מיועדת להסדיר בצורה חכמה, יעילה וברורה את כל מערך תחומי החיים במדינה – בעיקר מבחינת מה ארגונים, חברות ותאגידים שונים יכולים לעשות וכיצד עליהם להתנהל במסגרת אספקת שירותים ומוצרים לאזרחים ולצרכנים. כך שמבחינה זו, רגולציה מוגדרת כאמצעי לשמור על האינטרסים החברתיים, הכלכליים והפיננסיים של כל המשק במדינה. 

למרות שזהו תחום מקצועי אשר יכול להיות מורכב, "אפור" או אפילו משעמם במובנים רבים, קשה להדגיש מספיק עד כמה הרגולציה בישראל משפיעה על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, בכל תחום חיים, מיוקר המחייה והאופן בו המשק הכלכלי מתנהל ועד אלמנטים שונים ולאו דווקא כלכליים בחיים היומיומיים של כולנו בישראל. 

גופים המיישמים את הרגולציה

כל מדינה קובעת לעצמה עד כמה הרגולציה בה תהיה רבה, מורכבת ומחמירה. על פי רוב נהוג לראות למשל במדינות אירופה כבעלות מנגנונים רגולטוריים גדולים, מורכבים ומחמירים מאוד כלפי חברות ותאגידים ולעומת זאת את ארה"ב ומדינות מאוד קפיטליסטיות במהותן ככאלו בעלות מערכות רגולציה קטנות ופחות מחמירות. בישראל המצב נתפס ככזה בו במדינה יש רגולציה כבדה ורבה מאוד במרבית תחומי החיים. 

הגוף המיישם את הרגולציה הוא הרגולטור, כאשר על פי רוב מדובר על גורם ממשלתי רשמי בדמות משרד ממשלתי, רשות רגולטורית מוגדרת וכיוצא באלו. בישראל, רגולציה נקבעת (חלקית ויחד עם הממשלה), נבדקת ומיושמת בשטח ע"י רשויות רגולטוריות עצמאיות או חצי-עצמאיות, רשויות ממשלתיות רשמיות אך אשר פועלות במנותק ובאופן עצמאי ממשרד כזה או אחר או מהשפעת גורמים פוליטיים – כך זה אמור להיות לפחות. 

גופי רגולציה מובילים בישראל עוסקים במגוון תחומי חיים, אלו כוללים למשל את הגופים הבאים: הרשות לניירות ערך, רשות התחרות, אגף הפיקוח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בנק ישראל ועוד מגוון עצום של גופים ורשויות רגולטוריות. 

כאמור, לרגולציה ולגופים המיישמים אותה יש מתנגדים רבים מאוד וגם תומכים רבים מאוד. המתנגדים טוענים שעודף רגולציה פוגע במשק ובצמיחה ומונע בפועל את קיומו של שוק חופשי אמיתי. מנגד, תומכי הרגולציה טוענים כי רגולציה חכמה ואפקטיבית מוודאת שהשוק יהיה כמה שיותר חופשי, יעיל ופתוח וכי היא מגנה על הציבור מניצול לרעה של כוח בידי גופים כלכליים, עסקיים או אפילו ממשלתיים. אין ספק כי זהו תחום מורכב, אך ניתן לומר כי יש בהחלט מקום לשיפור וייעול תהליכי רגולציה במשק הישראלי והתאמתם למציאות הקיימת כיום.

בארגונים עסקיים רבים נולדו תפקידים הנוגעים בלעדית לעיסוק הרגולטורי ומול גופי הרגולציה ומהלכים עסקיים רבים נעשים תוך התחשבות ומתן דגש לשפע הרגולציה הקיימת בחלק מהתחומים. כך, גם בשדה המשפטי, תחום הרגולציה כולל מקרים רבים בהם נדרש ליווי, ייעוץ וייצוג משפטי למול גופים רגולטוריים ולמול דרישות רגולציה שונות או הימנעות מ"הסתבכות" עם נושאים רגלטוריים. 

לקביעת פגישת ייעוץ